מאז שהמדען הא ג’יאנקווי ביצע ניסוי ראשון של עריכה גנטית עם מערכת CRISPR-CAS9 בתאי-מין, הוא הספיק להיכלא ולחזור לחקור, ומספר תרופות חדשות של עריכה גנטית סומטית אושרו על ידי ה-FDA. האנליסטית הרפואית לידור בר-חולם מצטרפת לשולחן הדיונים הביו-אתי על השערוריה הגנטית הכי מדוברת מאז ועד היום, יום ה-DNA הבינלאומי, ומספקת הצצה לעתיד המצפה לנו בעולם שבו עריכת DNA מיושמת ללא מפרע.
כשהיה נדמה שכמעט כל טיעון בעד הנדסה גנטית ונגדה כבר נטען, וכמעט כל רגולציה לאומית ובין-לאומית ניסו לספק מענה משפטי ואתי לטיעונים אלו, הגיעה העריכה הגנטית של קריספר בתאי-מין וטלטלה את הספינה. בעוד שעריכה גנטית זו הינה שיטה זולה ומדויקת מקודמותיה, היא משפיעה על האורגניזם השלם באופן שיעבור לדורות הבאים. השאלות האתיות בתחום הביולוגיה, המדע, המשפט והעסקים, שנדמה כי תמיד מאחרות להדביק את הפער עם ההתפתחות המדעית בתחום, נקראו לקדמת הבמה לאור קפיצת המדרגה הנוכחית.
אז מה קרה ומה נקרא?
בראשית המדען הסיני הא ג’יאנקווי השתמש במערכת CRISPR-CAS9 כדי להכניס מוטציית מחיקה (קודון עצירה) לגן ה-CCR5 שמוציאה אותו מתפקוד. באופן תקין, הגן מאפשר כניסת וירוס ה-HIV לתא המארח ובכך הדבקתו, כך שבעריכה זו העניק לכאורה ג’יאנקווי חסינות מולדת מפני HIV לזוג עוברות.
ברמה הביו-אתית עלה חשש בטיחותי שיווצר “מצב פסיפס” או שיתקבלו “אפקטים-חוטאי-מטרה” בתינוקות שיוולדו. “מצב פסיפס” בהקשר עריכה גנטית, הוא מצב בו באדם השלם חלק מהתאים קיבלו את העריכה הגנומית וחלק לא, ואילו “אפקטים-חוטאי-מטרה” הינם ההשלכות האחרות שביטול הגן יכול לגרום להן מעבר למטרתו המקורית. למשל, נטען כי הפחתתו של הגן יכולה להעלות רגישות לוירוסים כמו שפעת, קדחת מערב הנילוס ועוד. בכלל, מצג הומוזיגוטי של הגן עם מוטציית המחיקה שהכניס ג’יאנקוויי שוער כהרסני עבור אנשים וכי תוחלת החיים ובריאותן של העוברות לאורך זמן מוטלת בספק (נכון ל-2023 השתמע מפי המדען כי הן בריאות).
אפקטים-חוטאי-מטרה יכולים גם לפעול בכיוון ההשבחה הגנטית. לגן המדובר השפעות שליליות על תפקודי המוח כך שביטולו יכול להעלות את רמת ה-IQ של התינוקות בהן בוצעה העריכה הגנטית. האאוגניקה הזו, כך נטען, הייתה בעצם מטרת הניסוי הבלתי מוצהרת. השערה זו בוחשת בקלחת האתית של האאוגניקה ומעלה את “האבולוציה של המיוחסים” הנוכחת בימינו עוד שלב, להיות נושא החם באתיקה של קריספר. “אבולוציה של מיוחסים” היא מצב בו קיימת הטייה הישרדותית (גנטית, אפיגנטית או סביבתית), ברירה אם תרצו, לטובת אנשים ממצב סוציו-אקונומי גבוה.
שאלות מתחומים אחרים כמו הסכמה מדעת (עבור עוברים והוריהם) ותפקיד המדע ברגולציה עצמית וההשפעה עליו התווספו גם כן. למשל, אנשים עם גנים ערוכים על ידי קריספר מהווים אוכלוסיית נבדקים חדשה שאין שניה לה. ברמה המדעית זה מציב מספר קשיים; ראשית, החוקרים של גן מוטציית המחיקה טענו כי הכנסתו המכוונת כהומוזיגוט יכול לשבש את שיווי המשקל של הארדי-ויינברג (HWE), אשר במונחים פשוטים הוא העיקרון לפיו וריאציות גנטיות באוכלוסיה ישארו קבועות במעבר בין דור לדור בהיעדר גורמים מפריעים. שנית, אוכלוסיה זו מהווה אתגר במציאת קבוצת ביקורת טובה, או בהכנסתם לניסויים קיימים כחלק מאוכלוסיות אחרות. כפועל יוצא מכך , מבחינת הרגולציה העצמית של עולם המדע על עצמו, עולה מיד התהייה האם ניתן לפקח על אוכלוסייה זו באופן שלא פוגע בזכויות פרט אחרות? (למשל כדי למיין לקבוצות זהות ככל הניתן נדרשת בדיקה גנומית כוללת). בנוסף, הזמן הדרוש להתבטאות הגנים בעריכה גנטית של תאי-מין ולבחינת השלכותיהם הוא בהתאמה הפוכה ליכולת ההוכחה המדעית בשל ריבוי הגורמים הממסכים המצטרפים בדרך. כדי לא להישאר מאחור הוקמו ועידות, הותקנו תקנות והתעוררו ביקורות. החל מינואר 2020 עריכה גנטית בתאי-מין אסורה ב-24 מדינות על פי חוק וגם ב-9 מדינות אחרות על פי ההנחיות הנהוגות בהן.
הדיון העולמי
נדמה כי בבואנו לדבר על האתיקה של קריספר אנו מתפרצים לדלת פתוחה. הרגולציות האוסרות על עריכה גנטית בתאי-מין גם אם לא במתכונתן העכשווית, היו קיימות בסין וארה”ב גם לפני ג’יאנקווי. ניתן היה להגיד כי זהו סיפור שוליים שאינו מייצג את הכלל המציית לחוק, או את רוב האנושות המבינה את כובד ההשלכות האתיות של מעשיה. אז למה בכל זאת הדיון האתי שהתעורר היה מיוחד?
הסערה האתית הכתה גלים באנשים מכל העולם בכל תחום. חווינו התעוררות אתית ששיטחה כל מעמד, גזע ומין לא רק בגלל העידן הרשתי בו אנו נמצאים אלא בשל המפגש שלו עם שאלה כה בסיסית על טבע האדם הקיימת משחר הזמנים. וכמו מולדת, האתיקה של הדאגה (קרול גיליגן) פעמה בנו. אותה אתיקה אינה מונעת משיקולים טהורים של מה נכון או לא נכון לכולם אלא מה נכון במקרים קונקרטיים, באילו סיטואציות העריכה הגנטית תפגוש אותנו ומה נבחר בהינתן נסיבות החיים השונות.
הדיונים וההחלטות המתקבלות בעקבותיהם ימשיכו להתקיים ברמות הגבוהות והכלליות והן חשובות, אך היכולת לדמיין את השאלות הקשות בדיון האוניברסלי הזה ולענות עליהן בהקשרים הייחודיים לנו הפכו להיות קול משמעותי לא פחות שמחובתינו להשמיע. אפשר כבר לדמיין איך המגוון האנושי והחתימה הגנטית האישית של כל אדם בעולם יספקו ביג-דאטא, אנושי במלוא מהותו, שניתן יהיה לשקלל למציאות אתית ברת-קיימא; לכל הפחות, אנשים בעלי חיים “אינסופיים” או עם איכות חיים גבוהה שיווצרו מפתרון הגנום האנושי, האפיגנטיקה והסביבה המצטרפת לו (עם יכולות העיבוד של ה-AI בימינו הרי זה רק עניין של זמן).
אתיקה מקורה באתוס ועוסקת בחיים, בסיפור שלנו. עם עין אחת פקוחה ומציצה בסקרנות אל עבר העתיד, קשה שלא לתהות – איך ייראה הסיפור שלנו בעוד כמה שנים?